ולי אסור לוותר לעצמי אפילו בקטנה שבקטנה, אסור לי לעבוד בכלל עם הרגש, אני אמורה לעשות רק מה שצריך, לא מה שאני רוצה, כי מה שאני רוצה, זה אף פעם לא טוב, מה אני צריכה זה בסדר,

והיומיים האחרונים, עייפתי לשמור עצמי מעצמי, עייפתי, ורציתי לתת לעצמי קצת , חופש נפשי, הרגשתי שאני חזקה ושאני כן יכולה, וטעיתי בגדול,

זה היה כמו מגדל קלפים נופל, המה שפה מדובר בחיים, ואני שלמתי בהרגשה "חרה" הרגשה, כועסת על עצמי , שלאחר שאני כל כך יודעת מה יהיו התוצאות, ובכל זאת אני נותת לעצמי ליפול, לבור של עצמי? לעזזל,

הרי אחד ועוד אחד שווה שתיים, כבר התחלתי להרגיש קצת יותר טוב נפשית, והנה פה במקום הזה אני נופלת, וזה לא יקרה כי אני תפסתי את עצמי בזמן, אמנם לא נתתי לעצמי יותר מידי, אבל נפלתי בהרגשה,

אז במקום שאני הכי הכי יכולה כבר להרגיש טוב, ויש לי את כל הסיבות בעולם לשמוח קצת, לאחר תקופה איומה, הנה אני נותת לעצמי שוב לפנים, למה? למה אני לא יכולה לתת לעצמי קצת לשמוח? מה אני לא אוהבת את עצמי?

הרי את הכח אני יודעת, מדוע אני לא מצליחה לייסם?

למרות זאת אני אופטימית, חייבת לסלוח לעצמי, ולהרים ראש ולהמשיך קדימה, ולהיות מחוייבת לעצמי,

ואין לי ברירה כן אני אהיה עם יד על הדופק כל הזמן, ולא אנס לשאננות,וכן אסור לי להתעייף מלשמור על עצמי,אין ברירה, טוב שאני מודעת למצבי,

שלמתי בהרגשה רעה, ושוב המחנק בגרון, ושוב הרגשתי מטופשת ואדיוטית, ושנכשלתי, אבל אני ממשיכה למרות כל הקושי, כי אני בחרתי בחיים, חיים טובים, ותקינים פחות או יותר, אני יודעת ששלמות אין, אבל אני רוצה לחיות את הנכון,

זהו צהריים אני יאכל משהו, לא אתן לכעס , לאפשר לי להיות רעבה, כי הראש שלי רוצה אותי שם על הפנים, ואני לא אתן את ההזדמנות,

אני רוצה להיות במקום שמח, שבע, לא כועסת, מוקפת חברים, חיי חברה, וכל דבר יגיע זמנו,

אז למרות כל הכעס, והתסכול, ששלמתי הברגשה הכי זבל, אני פה וממשיכה, וסולחת לעצמי, ולא שוכחת , עדיין מחויבת לעצמי,

יוצאת מהאפלה