חשבתי, מה שרוב הזמן אני עושה כשאני מטיילת בתוך השדה הענק של עצי התפוחים .

הבטתי לעצים, לשמים ולכל הסובב אותי.

ניסיתי לקלוט את הריחות, את טעמם המתוק של התפוחים, ואת הרוח הנעימה והקרירה שעוטפת אותך כמו זוג ידיים גדולות ונעימות, הפעם האחרונה שלי כאן.

*

"מאיה, את מוכנה??" שאלה אמי מהצד השני של הדלת.

" כן אמא אני יוצאת" עניתי לה.

עשיתי הכנות אחרונות, סירקתי שיער, נפרדתי מהחדר שלי ויצאתי החוצה, גוררת את המזוודה שלי מאחוריי.

" מוכנה?" שאל אותי אבי שהלך אחריי במסדרון והמפתחות של הטנדר בידיו, מתנדנדות מצד לצד.

" כן" עניתי וחיוך קל התנוסס על פני.

" בואי נלך" אמר אבי בגאווה ופתח את הדלת.

יצאתי אחריו , עם המזוודה ונכנסנו לאותו לנסיעה ארוכה, עצמתי עיניי ונרדמתי על המושב האחורי מתרווחת על הכיסאות.

בפעם הבאה שפתחתי עיניי אבי החנה את הטנדר, בחנייה של הפנימייה החדשה שלי.

רק כדיי להבהיר את העניינים, אני מאיה, בת 14 וחצי, עיניים ירוקות זית ותלתלים שחורים.

מאז שהייתי קטנה חיי התמקמו בקיבוץ.

החברות, האורך חיים, והאופי.

בגיל 5 התחלתי לעזור לאבי במטעים, ובגיל 12 המטע הפך למקום הפרטי, המיוחד והשקט שלי.

בגיל 12 וחצי , הושפעתי מהקסם של הטבע והחלטתי להפוך לחקלאית.

ועכשיו אני נמצאת בחנייה של פנימייה חקלאית, בה אהיה במשך השנים הבאות עד לצבא.

הדלת נפתחה ופניו של אבי , שלמה הופיעו וחיוך התנוסס עליהן.

" בואי , צריך לברר איפה החדר שלך." אמר לי בגאווה ושלף את המזוודה שלי מרגליי.

"אבא אני לא צריכה עזרה, רוני שם, היא תעזור לי" עניתי לאבי וירדתי מהטנדר.

פסענו יחדיו עד לשער , שבידו של אבי שקית של פירות ועוגות לשותפות לחדרי.

"ממממממממממאאאאאאאאאאייייייייהההההההה!" צרחה רוני וחיבקה אותי חזק בזמן שמזוודתי נופלת לקרקע.

" את יודעת גם אני צריכה  לנשום, אני יודעת שזה ישמע לך קצת מוזר אבל…" אמרתי לה בצרידות.

אחיזתה הרפתה , הסתכלתי עליה, עייניים חומות כהות, שזופה במקצת, נמוכה, שיער חום כהה וחלק, בדיוק כמו שהייתה פעם.

" אז מה את עוזרת לי קצת עם הדברים?" שאלתי את רוני , מחייכת וחושפת שתיי גומות חן מתוקות.

" בטח" ענתה רוני ולקחה את השקית מאבי.

" ביי אבא" צעקתי לו כשאני ורוני התרחקנו קצת מהשער.

" תהני" צעק לי בחזרה ונעלם מן האופק.

המשכנו לצעוד בשתיקה עד שהגענו לבניין בעל שלוש קומות, שמשניי צדדיו שניי בניינים נוספים.

" בואי" אמרה לי רוני , תפסה בידי והחלה לרוץ במדרגות לקומה השנייה.

*

איך? אהבתם? רוצים עוד??

כל שבוע אעדכן כמיטב יכולתי את בלוג בפרק חדש…. אפילו קצת פחות משבוע…

-        עם תרצו במיוחד פרק לפניי שיעבור שבוע, כתבו בתגובות, ואעשה כמיטב יכולתי, בינתיים ,

אני מצטערת שהפרק קצר, אבל הוא הראשון…

מצפה לתגובות…

שיר:)