אביב הגיע, שופינג בא!

פורסם על ידי: דוכסית | קטגוריה: אירועים מיוחדים, חגים | בתאריך: 22-03-2013

0

בימים אלו, לפני שנה בדיוק, הייתי אי שם בתפוח הגדול.

זה שנוגסים ממנו והוא אף פעם לא נגמר.

יצאתי לראות עולם, ולעשות קניות. בעצם, יצאתי לעשות קניות ו "על הדרך" לראות עולם… אבל למה להתקטנן?

הקניות התקבצו לשלוש מזוודות, והעולם? היה יפה :)

זהו, חלפה שנה. הגיע הזמן לחדש את המלתחה.

(זה לא אומר שהיא לא חודשה, הוחלפה ושודרגה עשרות פעמים במהלך השנה, זה רק אומר שהפעם יש סיבה טובה להתפרע, בגדול)

ברור שאין כמו שופינג אמיתי בחו"ל. שם הכול בכסף זר, ו- 70 פאונדים עדיין מצלצלים לי כמו 70 שקלים.

כשאני שם, הכול עולה לי זול יותר. בארץ הכול תלת ספרתי, ובמקום להתעסק בלוח הכפל, אני מעמיסה עוד פריט לסל…

אבל עכשיו אני פה. וזה "אבל" חיובי, כי אין כמו ליל הסדר בבית. כשכול המשפחה סביב השולחן, לבושים במיטב המחלצות, רעננים, נקיים, טהורים. ממש בני מלאכים.

אז שנייה לפני שהלילה הקדוש הזה פורס עלינו את כנפיו ומקדש אותנו,

נזכרתי שטרם התחדשתי בבגד לחג.

טרם דחסתי את כל הקולבים שלי בארון הצידה, בכדי לפנות מקום של כבוד לבגד החדש (זה הרגע שאני הכי מחכה לו בדרכי הביתה מקניות… :) )

טרם.

הייתי עסוקה בהבלי העולם הזה, עדיין לא התחדשתי בבגדי מלכות לרגל החג הקרב ובא.

אתן בטח רכשתן מבעוד מועד, כי הרי זריזות מקדימות למצוות.

אני איטית. חושבת לאט, מדברת לאט, משתדלת לחיות "לאט"…

מה לעשות, כשאריק איינשטיין שר בבוקר: " מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר? את אותם הדברים, אבל לאט".

זה נשאר איתי כל היום… :)

לפעמים האיטיות הזאת טובה.

הנה דוגמא עתידית: אני מניחה שאצא לשופינג עם חברה בצאת השבת, מתוך ידיעה שכל הבגדים השווים כבר נרכשו, ואז אמצא את עצמי עם שמלה מהממת מידה 36 שאין סיכוי שתעלה עלי, מנסה למדוד, בכל זאת (חוויה משעשעת בפני עצמה) והרי אם המידה הזאת לא הייתה לי טובה מאז החלפתי קידומת, למה שהיא תהיה טובה עכשיו שאני עוד רגע חוצה את שנות העשרים… ולמרות זאת, תהיה בי שמחה, למה? כי זה יאמר לי שאי-שם בארצנו הקטנטנות יש הרבה נשים אמיתיות כמוני, שצריכות מידה 40, ורכשו לפניי.

תיהנו, נשמות טובות!

זהו, לעת עתה.

צריכה להספיק לארגן לפני שבת מסיבת יומולדת הפתעה לאמא שלי היקרה, שחוגגת 46 אביבים!! :)

רק שמחות, הצלחות ובשורות טובות.

דוכסית.

נשף מסיכות

פורסם על ידי: דוכסית | קטגוריה: אירועים מיוחדים, חגים, כללי | בתאריך: 22-02-2013

0

פורים עוד שנייה כבר כאן, אבל חגיגות פורים התחילו כבר מראש החודש…

כל שנה אותה דילמה, למה אתחפש השנה?

הפעם, רציתי להיות דוכסית אמיתית.

כזאת שלובשת שמלה נפוחה מימיי לואי ה – 14, שיערה עשוי כהלכה, והיא מאובזרת במיטב האקססוריז מאותה התקופה.

נשמע פשוט, איפה הבעיה? הרצון היה קיים כבר מהיום הראשון שפתחתי את הבלוג…

רק שמחשבות לחוד ומעשים לחוד.

בזמן ש "חרשתי" למבחני הסמסטר, כל העולם ואשתו חיסלו בהמוניהם את כל מחסני התחפושות באשר הם…

וכך, נותרתי באיחור מאוד לא אופנתי, עם דד-ליין של יומיים וחצי, מוצאת את עצמי תרה ברחובות הבירה אחר תחפושת נחשקת, ללא הצלחה.

למדתי את הלקח. לשנה הבאה אתחיל לחפש מיד אחרי פורים השנה…

ובהזדמנות זו, אני פונה ללב שלכן:

אם נתקלתן בשמלה שעשויה להתאים לי, אנא שתפו אותי במידע יקר זה.

סוף פסוק.

עד כה עסקינן בתחפושת רק עבור המסיבה,

עבור המשתה והשמחה שהתקיימו בביתי ביום ראשון הקרוב,

(יש יתרונות לגור בהרי יהודה… את חוגגת פעמיים :) )

יש לי כבר תחפושת, ועל כך אדון בפוסט שאכתוב בפורים. (יש למה לחכות…)

אז הנה שיעור חשוב שלמדתי מהחג הזה,

ומעשה שהיה, כך היה:

אמש, מיד עם צאת הצום,

חבורת הא"ש שלי (קיצור לשמות אחיותיי: הודיה, אורטל, שרה)

החלה בהכנות לקראת נשף פורים ססגוני במיוחד שהתקיים בבית הספר לריקוד שלהן.

אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים.

ובכל זאת, אני חייבת לתאר לכן את הקלילות, המתיקות, וההתארגנות הזריזה שלהן.

נכון שכל תכולת הארון מצאה עצמה מחוצה לו, אבל למה להיות קטנוניים?

חיש קל בחרו שמלה.

מסיכה (שקנו בדרך למסיבה… שרה, את אלופה!)

ונעליים – לגמרי מה שהיה…

בחינניות ובמקצועיות צבעו את פניהן בצבעים שונים, משחו לק בציפורניהן, ובקפידה סידרו את שיערן.

הן היו שלישייה, ורצו להגיע לנשף בזוגות.

זוגות תמיד באים בשניים, אבל עבורן זו לא הייתה בעיה.

מיד צירפו עוד חברה, וכך. יצרו רביעייה מוצלחת במיוחד המורכבת מגבר ואישה (פעמיים)

וכך, זוגות – זוגות הן נכנסו לתיבה, סליחה, למסיבה.

הן נהנו עד מאוד, ורקדו עד חצות הליל, חזרו הביתה עייפות אך מרוצות.

ואני הבטתי בהן…

נפעמת מרוח הנעורים, מהשמחה שבדברים הקטנים.

ושאלתי את עצמי,

האם אני "חייבת" את כל אותם אינסטרומנטים כדי להיות מאושרת?

האם צריך בכלל משהו ממשי כדי לשמוח?

מהי שמחה אמיתית?

הרבה שאלות… תהיות…

 אבל פורים עוד שנייה פה, אז אני מורחת חיוך מאולץ על פניי (מתוך שלא לשמה, בא לשמה)

ואיך שלא יהיה…

ההתלהבות של חבורת הא"ש, לגמרי מדבקת!

והמתיקות שבהן, ממתיקה גם אותי… :)

אוהבת אתכם הכי בעולם,

דוכסית.