אביב הגיע, שופינג בא!

פורסם על ידי: דוכסית | קטגוריה: אירועים מיוחדים, חגים | בתאריך: 22-03-2013

0

בימים אלו, לפני שנה בדיוק, הייתי אי שם בתפוח הגדול.

זה שנוגסים ממנו והוא אף פעם לא נגמר.

יצאתי לראות עולם, ולעשות קניות. בעצם, יצאתי לעשות קניות ו "על הדרך" לראות עולם… אבל למה להתקטנן?

הקניות התקבצו לשלוש מזוודות, והעולם? היה יפה :)

זהו, חלפה שנה. הגיע הזמן לחדש את המלתחה.

(זה לא אומר שהיא לא חודשה, הוחלפה ושודרגה עשרות פעמים במהלך השנה, זה רק אומר שהפעם יש סיבה טובה להתפרע, בגדול)

ברור שאין כמו שופינג אמיתי בחו"ל. שם הכול בכסף זר, ו- 70 פאונדים עדיין מצלצלים לי כמו 70 שקלים.

כשאני שם, הכול עולה לי זול יותר. בארץ הכול תלת ספרתי, ובמקום להתעסק בלוח הכפל, אני מעמיסה עוד פריט לסל…

אבל עכשיו אני פה. וזה "אבל" חיובי, כי אין כמו ליל הסדר בבית. כשכול המשפחה סביב השולחן, לבושים במיטב המחלצות, רעננים, נקיים, טהורים. ממש בני מלאכים.

אז שנייה לפני שהלילה הקדוש הזה פורס עלינו את כנפיו ומקדש אותנו,

נזכרתי שטרם התחדשתי בבגד לחג.

טרם דחסתי את כל הקולבים שלי בארון הצידה, בכדי לפנות מקום של כבוד לבגד החדש (זה הרגע שאני הכי מחכה לו בדרכי הביתה מקניות… :) )

טרם.

הייתי עסוקה בהבלי העולם הזה, עדיין לא התחדשתי בבגדי מלכות לרגל החג הקרב ובא.

אתן בטח רכשתן מבעוד מועד, כי הרי זריזות מקדימות למצוות.

אני איטית. חושבת לאט, מדברת לאט, משתדלת לחיות "לאט"…

מה לעשות, כשאריק איינשטיין שר בבוקר: " מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר? את אותם הדברים, אבל לאט".

זה נשאר איתי כל היום… :)

לפעמים האיטיות הזאת טובה.

הנה דוגמא עתידית: אני מניחה שאצא לשופינג עם חברה בצאת השבת, מתוך ידיעה שכל הבגדים השווים כבר נרכשו, ואז אמצא את עצמי עם שמלה מהממת מידה 36 שאין סיכוי שתעלה עלי, מנסה למדוד, בכל זאת (חוויה משעשעת בפני עצמה) והרי אם המידה הזאת לא הייתה לי טובה מאז החלפתי קידומת, למה שהיא תהיה טובה עכשיו שאני עוד רגע חוצה את שנות העשרים… ולמרות זאת, תהיה בי שמחה, למה? כי זה יאמר לי שאי-שם בארצנו הקטנטנות יש הרבה נשים אמיתיות כמוני, שצריכות מידה 40, ורכשו לפניי.

תיהנו, נשמות טובות!

זהו, לעת עתה.

צריכה להספיק לארגן לפני שבת מסיבת יומולדת הפתעה לאמא שלי היקרה, שחוגגת 46 אביבים!! :)

רק שמחות, הצלחות ובשורות טובות.

דוכסית.

חדש חדש ונתחדש

פורסם על ידי: דוכסית | קטגוריה: אופנה, אירועים מיוחדים, כללי | בתאריך: 08-03-2013

0

מותג האופנה הגרמני "גרי וויבר" השיק אמש סניף ראשון בבירה (שדרות ממילא), ואני הגעתי לשם כדי להבין על מה כל המהומה.

אלא-מה, מהומה לא הייתה שם, היה חגיגי ומכובד. כיאה למותג איכותי ומוביל בעולם.

קבעו מזוזה, אמרו דברי ברכה וחילקו שמפנייה להמונים. סליחה, לעיתונאים.

 (בלוגרים הם העיתונאים של המאה עשרים ואחת)

אז לשם מה נתכנסנו?

בגדים, גבירותיי. בגדים. ולא בהכרח אופנתיים.

אני אסביר:

ממותג איטלקי אני מצפה להיות "סופר אופנתי" וטרנדי, לא כן ממותג גרמני.

הגרמנים ידועים באיכות, הקפדה על הדקויות, גימור ואיכות בלתי מתפשרת.

ואכן, הקולקציה המדויקת של "גרי וויבר" מיועדת לנשים בכל הגילאים, טווח המידות רחב,

רובה מורכבת מצבעים מונוכרומטיים, כמו שמנת, תכלת, ירקרק, צבעי אדמה, חול, אבן ונגיעות חאקי.

ולרגע חשבתי שלפאשניסטה כמוני זו כבר לא בשורה אופנתית גדולה.

עד שלפתע צדה את עיניי שרשרת חרוזים מטריפה ומיוחדת במינה, בצבעי אדום, צהוב, חום, כסף ופנינה.

בעלות של 245  ₪.

 אם כבר לרכוש אקססוריז יד ראשונה, אז שיהיה איכותי וייחודי. (גם חברתי האהובה התאבזרה בדבר המהמם הזה, לא בטוח שנישאר עוד, קבלו את התנצלותי.)

מבחינתי, שהאיטלקים ימשיכו לרגש אותי בכל פעם מחדש, והגרמנים? הם מדויקים. איכותיים. ושמרניים ומידיי פעם אפילו מצליחים להיות מפתיעים.

שווה ביקור! :)

אנקונדה לסיום,

הייתה שם עלמת חן שהגיעה לשם בטעות.

משום מה, היא הייתה בטוחה שאני עובדת במקום, ושאלה אותי בתמימותה, "תגידי, איפה מייצרים את הבגדים האלו?"

אני: "בגרמניה, ברור".

היא: "מה??? אני לא קונה פה כלום"

וברחה כלעומת שבאה.

ברור שיש לי מה לומר בנושא, ואני יודעת דבר או שניים אודות היחסים האמביוולנטיים של יהודים וגרמנים. ברשותכן, אשאיר את הנושאים הבוערים האלו לבלוגרים מביני עניין.

אני כאן בשביל האופנה, או בעצם בשביל חוסר האופנה הגרמנית.

שיהיה.

הנה לקט תמונות שצלמתי: (מתוך תמונה שהעלתי לפייסבוק)

http://www.facebook.com/dukasit?ref=hl#!/photo.php?fbid=364442237002526&set=a.338777366235680.78528.322418967871520&type=1&theater

דוכסית.

נשף מסיכות

פורסם על ידי: דוכסית | קטגוריה: אירועים מיוחדים, חגים, כללי | בתאריך: 22-02-2013

0

פורים עוד שנייה כבר כאן, אבל חגיגות פורים התחילו כבר מראש החודש…

כל שנה אותה דילמה, למה אתחפש השנה?

הפעם, רציתי להיות דוכסית אמיתית.

כזאת שלובשת שמלה נפוחה מימיי לואי ה – 14, שיערה עשוי כהלכה, והיא מאובזרת במיטב האקססוריז מאותה התקופה.

נשמע פשוט, איפה הבעיה? הרצון היה קיים כבר מהיום הראשון שפתחתי את הבלוג…

רק שמחשבות לחוד ומעשים לחוד.

בזמן ש "חרשתי" למבחני הסמסטר, כל העולם ואשתו חיסלו בהמוניהם את כל מחסני התחפושות באשר הם…

וכך, נותרתי באיחור מאוד לא אופנתי, עם דד-ליין של יומיים וחצי, מוצאת את עצמי תרה ברחובות הבירה אחר תחפושת נחשקת, ללא הצלחה.

למדתי את הלקח. לשנה הבאה אתחיל לחפש מיד אחרי פורים השנה…

ובהזדמנות זו, אני פונה ללב שלכן:

אם נתקלתן בשמלה שעשויה להתאים לי, אנא שתפו אותי במידע יקר זה.

סוף פסוק.

עד כה עסקינן בתחפושת רק עבור המסיבה,

עבור המשתה והשמחה שהתקיימו בביתי ביום ראשון הקרוב,

(יש יתרונות לגור בהרי יהודה… את חוגגת פעמיים :) )

יש לי כבר תחפושת, ועל כך אדון בפוסט שאכתוב בפורים. (יש למה לחכות…)

אז הנה שיעור חשוב שלמדתי מהחג הזה,

ומעשה שהיה, כך היה:

אמש, מיד עם צאת הצום,

חבורת הא"ש שלי (קיצור לשמות אחיותיי: הודיה, אורטל, שרה)

החלה בהכנות לקראת נשף פורים ססגוני במיוחד שהתקיים בבית הספר לריקוד שלהן.

אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים.

ובכל זאת, אני חייבת לתאר לכן את הקלילות, המתיקות, וההתארגנות הזריזה שלהן.

נכון שכל תכולת הארון מצאה עצמה מחוצה לו, אבל למה להיות קטנוניים?

חיש קל בחרו שמלה.

מסיכה (שקנו בדרך למסיבה… שרה, את אלופה!)

ונעליים – לגמרי מה שהיה…

בחינניות ובמקצועיות צבעו את פניהן בצבעים שונים, משחו לק בציפורניהן, ובקפידה סידרו את שיערן.

הן היו שלישייה, ורצו להגיע לנשף בזוגות.

זוגות תמיד באים בשניים, אבל עבורן זו לא הייתה בעיה.

מיד צירפו עוד חברה, וכך. יצרו רביעייה מוצלחת במיוחד המורכבת מגבר ואישה (פעמיים)

וכך, זוגות – זוגות הן נכנסו לתיבה, סליחה, למסיבה.

הן נהנו עד מאוד, ורקדו עד חצות הליל, חזרו הביתה עייפות אך מרוצות.

ואני הבטתי בהן…

נפעמת מרוח הנעורים, מהשמחה שבדברים הקטנים.

ושאלתי את עצמי,

האם אני "חייבת" את כל אותם אינסטרומנטים כדי להיות מאושרת?

האם צריך בכלל משהו ממשי כדי לשמוח?

מהי שמחה אמיתית?

הרבה שאלות… תהיות…

 אבל פורים עוד שנייה פה, אז אני מורחת חיוך מאולץ על פניי (מתוך שלא לשמה, בא לשמה)

ואיך שלא יהיה…

ההתלהבות של חבורת הא"ש, לגמרי מדבקת!

והמתיקות שבהן, ממתיקה גם אותי… :)

אוהבת אתכם הכי בעולם,

דוכסית.

כי האישה עץ השדה

פורסם על ידי: דוכסית | קטגוריה: אופנה, אירועים מיוחדים | בתאריך: 25-01-2013

0

הייתה "צרפתית", הייתה "קטיפה", הייתה "תעשייתית", הייתה "כתומה".

ככה זה עם מהפכות.

הן מתחילות כמחאה עממית של קומץ אנשים שרוצים אחרת, ועוד-לפני-שג'ק-רובינסון-מגיע, הן הופכות לתופעה.

אני בעד מהפכות.

כשהגיעה לעולם הגלולה למניעת הריון בשנות ה – 60, הגיעו עמה רוחות של מהפכה מינית.

פמיניזם – זו לא מילה גסה.

כששלמה ארצי מריע לבחורה שלו: "את היית בחורה שלי, את הבאת לי המזלות. כשאמרו פמיניסטית תהיי – איך צחקתי מזה מאוד… כשלקחת מיקרופון ביד וכששרת שם בעוצמתך, נעמדתי שם בצד מתפעל ממך"…

ובאמת מאז שלקחנו את המושכות לידיים שלנו – אנו הנשים, העולם נהיה יפה יותר.

כשאנו עומדות איתנות, עם שורשים לאדמה מחוברות.

כשהגזע שלנו עשוי לתפארה, אפשר לקלף ממנו קליפות ולכתוב עליהן שירי אהבה.

כשאנו פורסות ידיים והענפים שלנו מסוככים מפני החמה,

כשהתנובה שלנו בשלה, עסיסית ופורייה,

גם מסע חורפי נראה באופק כמבשר הגאולה.

אישה,

כשאת אמיצה לבד בשדה הפתוח,

ואף רוח שבעולם לא תעקור אותך ממקומך,

את לא זקוקה לתפוחים ותמרים כדי שימתיקו את יומך…

כשאת חזקה מבפנים, ורכה מבחוץ- את מפארת את השדה בנוכחותך.

ושהשדות יתמלאו בנשים כמוך העולם אכן יהיה יפה יותר.

ההצלחה טמונה בסוד האמונה.

האמיני בעצמך, ביכולות שלך, בכוחותייך (בעיקר אלו הפנימיים. את הכוחות הפיזיים שלך אל תפגיני לראווה. צריך להשאיר לגברים להתפאר במשהו… לא?)

אחרי שאת עשירה מבפנים, בכוחות ואמונה. אפשר להתחיל לנצנץ גם כלפי חוץ.

במילים אחרות, עכשיו מתחיל הפאן האמיתי:

בגדים. גבירותיי, בגדים.

השילוב בין חוזק (עסקים / מעמד גבוה אם תרצו…) ורכות (נשיות מתפרצת), יוצרים את הדבר הבא:

השיק האורבני

זהו סגנון לבוש המורכב מפרטים קלילים, בדים נעימים, תחרה, מלמלות… וכל הבא ליד בדרך אוורירית ובצבעים רכים.

למראה שיצרת, הוסיפי ז'קט עם נוכחות.

אפשר מחויט, אך גם ז'קט "זרוק" יעשה את העבודה…

הז'קט יכול להגיע עד קו המותניים או עד אמצע הרגל (תלוי בתפקיד שהוא משמש).

וכדי להיות דוכסית אמיתית כדאי שתנכסי לעצמך את הצבע המלכותי:Royal blue

זהו הכחול המושלם, תמיד רלוונטי ונותן תחושה מלכותית אמיתית.

להשלמת הלוק: אפשר לעשות שימוש בצבע המדהים הזה גם בתיק קלאצ' או בכל אביזר אופנתי אחר.

אומרים שטוב מראה עיניים. אז בבקשה, אשתף אתכן בתמונות מתוך ההפקה החגיגית:

דוגמנית וסטייליסטית: אנוכי.

מה לבשתי?

סריג מלמלה (!) צבע בז' – הוניגמן

חצאית משובצת חום עם פפיון – הוניגמן

מעיל כחול – זארה

מגפונים – גזית

תכשיטים – אוסף אישי.

תקציר העלילה:

http://www.facebook.com/media/set/?set=a.340542356059181.78764.322418967871520&type=1#!/dukasit

אני בעד מהפכות.

פעם- שרפנו חזיות. היום – הם קונים לנו אותן ביוקר…

חג אילנות פורח :)

דוכסית

זהו יום הבוחרת

פורסם על ידי: דוכסית | קטגוריה: אופנה, אירועים מיוחדים, כללי | בתאריך: 22-01-2013

0

הוא פיתה אותה בגן הקסום, היא החליטה שכדאי לה לטעום…

פקחה את עיניה והבחינה שהיא עירומה, מיד התעטפה בעלה תאנה.

כך הוליד הסיפור הראשון בעולם את חופש הבחירה, את הידיעה בין הטוב והרע.

מרגע ש"ידענו" – הבחירה היא בידנו.

ה "קול" שלנו נספר ונשמר מאחורי הפרגוד – במקום המקודש מכל.

איזה פתק תיקחי היום?

מה תלבשי במעמד המכובד?

יש לך חופש היום. חופש לבחור.

יש הרבה פתקים לפני הפרגוד… (מה לעשות, אבל "ביומיום" הפתקים עבורי הם קטלוגי אופנה)

חצוף ופרובוקטיבי – לא בא בחשבון.

מוקפד יתר על המידה – "משעמם אותי" ואני צריכה ריגושים.

אז צריך שיהיה שמרני, שיצליח לבטא את האמירה שלי, ועם זאת, שיהיה מקובל בחצר המלך…

בוויכוח מי עושה את הבגד – האדם, או שמא להפך – סביר להניח, שבחברה מודרנית בה אנו מייחסים חשיבות עליונה לעטיפה החיצונית, עוד בטרם אנו אומדים את הערך והשווי האובייקטיבי…

איך אומר זאת בעדינות? הכובע כן קובע.

מציאות הלבוש הופיעה לראשונה אחרי הפרת הציווי האלוהי בגן העדן,

ומעידה על כך שעקב הבושה – תפרו להם דבר-מה שיהיה במה להתכסות…

בפעם הבאה שהוזכרו בתורה מלבושים, הוקדשה לכך פרשייה שלמה

ותוארו בפירוט ובמעלה החשיבות, בגדי הכוהנים.

כוחם של בגדים לא מיועד רק לכסות ולהסתיר,

אלא ביכולתם לבטא משמעות פנימית המשפיעה מן הפנים אל החוץ.

בקיצור, אל תעשו פדיחה ואז תחפשו מה ללבוש…

הקדישו לכך זמן מבעוד מועד, השקיעו טבין ותקילין (ברור שצריך לשמור לירה לבנה ליום שחור, אבל בשביל מה יש כסף אם לא כדי שנבזבז אותו?)

חדשו את הישן וקדשו את החדש, וכל המרבה הרי זה משובח :)

עשו את הבחירות שלכן באהבה.

אפשר לעשות שופינג "על הדרך" אבל אפשר גם להתכוון, ולצאת ידי מצווה ולא רק ידי חובה.

כשבכל יום – צצים כפטריות אחר הגשם- בוטיקיי אופנה חדשים, הדילמה מתעצמת.

איך אדע במה לבחור?

באילו "פילטרים" אשתמש בכדי "לגייר" את האסור ולגרום לו להיות ראוי?

זוהי עבודת הבורא.

"בקטנות" של החיים.

ברגעים שאני חושקת בשמלת "מיני" ומוותרת עלייה לטובת אחת שיש לה עוד עשרה ס"מ, למשל.

בכל בוקר כשאני מקדישה זמן איכות לטיפוח העטיפה החיצונית, ויודעת שהיא תלווה אותי כל היום.

כדוכסית אופנתית (ממש לא "קורבן אופנה". בהמשך, אקדיש פוסט מיוחד להבדלים ביניהם)

אני יודעת שיש משמעות ל "קול" שלי.

הבחירה שלי היא קריטית, ועל פיה יישק דבר.

מספיק לעיין במחקר הכמותי שערך מגזין "ווג" הבריטי על בחירות האופנה של קייט מידלטון, ולהבין שיש משמעות אקוטית לזווית הטיית הכובע, לקוטר הגלים בשיער, לאורך ולצבע השמלות שהיא בוחרת ללבוש.

את ההשראה אפשר בהחלט לקבל ממנה, אך כדוכסית מארץ הקודש אני שייכת למפלגה של בורא העולם.

"הבוחר בעמו ישראל באהבה"

לא בחר בעבר בחירה חד פעמית. לא יבחר בעתיד…

אלא בוחר. עכשיו. כל יום.

בכל יום יש בחירות, ומלך מלכי המלכים בוחר בי באהבה.

הוא נותן לי את זכות ההצבעה, ומציע לי "ובחרת בחיים"

זהו יום הבוחרת.

בסוף היום הקולות נספרים אי שם במרומים.

לא צריך סקרים מקדימים,

ולהמתין בציפייה דרוכה ארבע שנים (גם בבחירות לכנסת ישראל כבר הבינו שאי אפשר לחכות ארבע שנים..)

בחרי עכשיו. בחרי היום ובכל יום ויום.

זוהי הזכות שלך, ממשי אותה באמונה ואהבה,

והלוואי שהטוב כבר ינצח!

דוכסית

פתיתים פיוטיים של שלג

פורסם על ידי: דוכסית | קטגוריה: אירועים מיוחדים, כללי | בתאריך: 10-01-2013

0

ימים סוערים ומבלבלים עברו על כוחותינו

השמים קדרו

ארובות השמים נפתחו

שיטפון הציף את הארץ

הרוח נשבה בכל כוחה

ואיימה להרוס כל חלקה טובה

מלתחת החורף חגגה

מעילים, מטריות וצעיפים

כפפות, מגפיים וכובעים

נדמה כי כל אלו לא הואילו

רעמים וברקים היו מנת חלקנו

אך אנו לא נשברנו

ידענו שהסערה תשכח

ויבואו ימים טובים

אך ל "כזה" טוב לא ציפינו

חטאנו

קטני אמונה אנחנו

אומר האר"י הקדוש

בכל פעם שיורד שלג בארץ ישראל

אלה פתותים לבנים מזקנו של בורא עולם

אשר בכבודו ובעצמו מרעיף עלינו מלא רחמים ואהבה

"אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו"

כשהימים היו חמים

פשטנו את בגדנו

מי יכולה להתעטף כשחם?

השמלות הקלילות מכסות טפח ומגלות טפחיים

פשטנו את זהותנו

"יצר הרע" היה גדול עלינו

לכל אחת יש עקב אכילס משלה

אנוכי, חובבת בגדים ואופנה

בקיץ, נמצאת בחזית עם היצר הטוב והרע

רוצה להיראות כמו בת מלוכה

ולתואר "דוכסית" להיות ראויה

אך אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה

להיות בת מלך כולל את כל "החבילה"

לפעמים זה מרגיש כמו כלוב העשוי זהב

ואת רק רוצה לברוח

לצאת מחומות התקווה

לארץ לא נודעת…

סמל הנצרות הוא כידוע, הצלב

באמצעותו ניתן לפנות ימינה, שמאלה, למעלה ולמטה

הכי נמוך שאפשר

בלי לדעת את הדרך חזרה

ביהדות, סללו לנו את הדרך

ציירי בדמיונך : "מגן דוד"

לאן שלא תלכי

לאן שלא תפני

תמיד כשתגיעי לקצה

תראי את הדרך חזרה הביתה

אל הגגות שהתכסו לבן

אל הפתיתים הענוגים, הרכים והמלטפים

אשר בשקט מופתי ובדיוק מושלם

נערמים אחד בגב השני

נאמנים לדממה

קוראים לשמש להפציע

וזו האחרונה, שולחת בחיבה קרניים מעודדות

מביאה בכנפיה את בשורת התקווה :

כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה

צחה כשלג וטהורה

לוחשת מעומק ליבי תפילה

רוצה להיות ייחודית, שונה

שואפת לקחת בה חלק

להאמין שאפשר

כל שבריר שנייה יכולה להיות התחלה חדשה

צריך לשמר את הרגע

להיזכר בו באמצע הדרך

כשהאופוריה תתפוגג והשגרה תתפוס את מקומה

הזיכרון יביא עוד כוח להמשיך את המסע …

ברגשות אהבה,

דוכסית

נשיקת חצות

פורסם על ידי: דוכסית | קטגוריה: אירועים מיוחדים, כללי | בתאריך: 31-12-2012

0

לעם הנבחר – בייחוד לשומרי תורה ומצוות שבינינו – יש הרגל מגונה : "כמה שיותר מפחיד – יותר אמין".

לקראת בואה של שנה אזרחית חדשה, "מסתובבות" ברשת קריאות תיגר המגנות את חוגגי השנה החדשה. תוך השמצת הנצרות, וקשירת קשר ישיר בין יום מותו של סילבסטר – שהיה ידוע בהתעללות יהודים -למסיבות אסורות.

תגידו, איפה האינטליגנציה שלכם? חדש לכם ש "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו" בחרב, שריפה ומיתה משונה? למיטב זכרוני, כששרפו אותנו בשוק החדש של ברלין, כשחיסלו אותנו בגטו ורשא, כשגורשנו מספרד, או כשטבחו בנו בליל הבדולח, זה לא קרה דווקא ב 31 בדצמבר ובטח שלא (רק) על ידי האפיפיורים באשר הם.

מעניין אתכם לדעת מי היה סילבסטר? תלמדו היסטוריה. בשביל הרצף הכרונולוגי של הפוסט הזה, אסכם לכם במשפט אחד מתוך האינציקלופדיה, כרך כ"ה, עמוד 783 : סילבסטר הראשון כיהן במשך 19 שנה ומת הלילה בשנת 335.

לא הצלחתי לדלות שום מידע אודות מעשיו ויחסו ליהודים. אגב, באותם ימים הייתה סבלנות כלפי כל הדתות, עד שבבוא היום הכנסייה רימתה את כל העולם ואשתו… והשאר, כפי שאמרתי – היסטוריה.

לא מפתיע שרק במדינת ישראל – הקורבן,  וברחבי אירופה "המקרבנת", השם סילבסטר קשור לחגיגות השנה האזרחית החדשה. ובשל כך – נדחה על הסף, או במקרה הפחות גרוע – נחגג בצנעה.

אפרופו חגיגות, מעבר לכך שאני לא "בליינית" (כל כבודה בת מלך – פנימה!) החגיגות בחיי קשורות ברוחניות:  ערב השנה החדשה נחגג אצלי ברוב פאר והדר בראש השנה כ"ט אלול. חגי תישרי, חנו ב כ"ה כסליו, ט"ו בשבט, ט"ו אדר לשושן פורים, חג הפסח (ברוך ה', אצלנו הוא נחגג תמיד בי"ד ניסן, להבדיל מהנצרות שכאשר לא הסתדר להם יום הפסחא שיחול מיד אחרי היום בו היום והלילה שווים – הקפיצו את החג בעשרה ימים…) ט"ו באב – יום האהבה, ראשי חודשים, ימי הולדת ועוד היד נטויה…

אי לזאת, לא חסרות לי סיבות למסיבות.

לקום עכשיו מהמיטה החמה בכדי לפאר את האימפריה הרומית שדאגה להחריב את בית מקדשנו? לא נראה לי.

כל מי שמוצא קשר אישי בינו לבין לוח השנה הגרגוריאני ורוצה לחגוג הלילה – שיערב לו.

כאזרחית כשרה במדינת ישראל (בכדי שנוכל לבוא בעסק וממכר, יש לנו היתר הלכתי להשתמש בתאריכים לועזיים) חצות הלילה מסמלים עבורי את תחילתה של שנה אזרחית חדשה. אין בי עצב ולא שמחה, זו פשוט עובדה.

נשיקות,

דוכסית