כן כן, גם אני לפעמים מתרשמת מבלוג כזה או אחר, ובמיוחד כאשר מדובר על תחום כל כך אפור (ומשעמם לדעתי לפחות) כמו תחום עריכת הדין. נתקלתי בבלוג מעניין מאוד, של עורך דין גירושין שלא רוצה להזדהות בשמו הפרטי / משפחה. אותו עו"ד גירושין נותן מגוון טיפים ורעינות לגבי "הגירושין" (אחד המצבים היותר מאיימים…)

הנה ציטוט מתוך אודות אותו כותב בלוג עו"ד גירושין:

אוקיי, אני רוצה לספר לכם על עצמי – קודם כל נתחיל בשם שלי…הםםם, בעצם אני לא ממש רוצה לספר מה השם שלי…אוקיי, בוא אספר לכם על התחום המקצועי של- אני עורך דין בתחום המשפחה והגירושין. מה אני רוצה לעשות בבלוג הזה? שום דבר מיוחד- בעיקר לתת טיפים (רוב הסיכויים שתמצאו את הטיפים הללו כבר במקומות אחרים ברחבי האינטרנט), אבל מה שאני רוצה לעשות זה בעיקר לתת לכם את כל המידע בתחום הגירושין, בתחום השמפחה, בתחום הגישור ובתחום הצוואות====> הכל במקום אחד (כאן)

ולמה אני לא רוצה לחשוף את השם שלי?

טוב…לגבי השאלה למה הוא לא רוצה לחשוף את שמו כדאי שתבקרו בעצמכם,

הנה הקישור לבלוג עו"ד גירושין

אנשים רבים הרוכשים מכשיר אייפון חדש, או אפילו משומש, אינם מקפידים על כללי זהירות ובטיחות בסיסיים, וכך מוצאים עצמם בדרך למעבדה הקרובה לתיקון אייפון. אז כיצד נמנע מפגיעות באייפון החדש שלנו? הנה מספר טיפים בסיסיים.
מקורות מים- הרחיקו את המכשיר שלכם מכל מקור מים. אחוז גבוה מהפניות למעבדות תיקון האייפון הן בעקבות נפילה של מכשיר האייפון לאמבטיה או לבית השימוש. עשו לכם מנהג- אל תכניסו אייפונים לחדר האמבטיה. אחרי הכל, זהו זמן איכות שלכם עם עצמכם, נצלו אותו כדי להרגע קצת מכל הרעש והבלאגן של היום. לא יקרה כלום אם תפרדו מהמכשיר למשך כמה דקות.

להתחלת מלחמת העולם השנייה בברית המואצות התגוררנו באודסה.אני זוכרת יום אחד. אחותי הובילה אותי לגן. כשהתחילה הפצצה. סירבתי לזוז, אחותי עזבה את ידי ורצה, אני נשארתי באמצה הכיכר הענקית,בתים היו רחוקים ואזעקה ופצצות מסביבי, ואני בוכה. פתאום הופיעה אחותי, גם היא בוכה, הרביצה לי ומשחה אותי בכוח. היא הייתה רק בת שמונה.אבא התגים לצי והוא הצליח להסיג לנו כרטיסים לאניית מטען. אני לא זוכרת את אבא, אני זוכרת איך הוא פילס לנו דרך בתוך ההמון, שהצטופף על מדרגות המפורסמות של העיר, המובילות אל הנמל. אנשים התגודדו בצפיפות בתקווה נואשת לברוח. היו שמועות על מעשים איומים של גרמנים כלפי יהודים. אוד עומדת מול עיניי תמונה: אימה עומדת על סיפון, שהתרומם כמו הר מעל הרציף, אבא קטן,קטן עומד רחוק למטה, מסביב משתוללת הפצצה, אין איש לא ברציף, ולא על סיפון, אני בוכה,רוצה לברוח, ולא מוכנה להתנתק מאימא, ואימא ואבא מסתכלים אחת על השני בלי תנוע, בלי מילים. זה היה להם פעם אחרונה. אימה ואבה נפגשו באודסה, עיר בחצי יא קרים. אימה הייתה בת זקונים. 11 אחים ואחיות היו לה. אימה נפטרה עליה בגיל 12. משפחה התפרקה. אחות הבכירה ושני אחיה הספיקו להגר לאמריקה לפני סגירת שערי ברית המואצות. אחים ואחיות הגדולות לקחו על עצמם לכלכל את אב, שהיה שבור אחרי מות אשתו וילדים. אימה, ששמירה עליה גם קודם לא הייתה קפדנית, עשתה, מה שרצתה. והיא רצתה ללמוד. אוד כשהייתה ילדה קטנה היא התגנבה לשבת ליד החדר, להקשיב למלמד, כך למדה, היא עזבה את משפחתה ולמדה, סיימה את לימודיה כחימית והמשיחה לאודסה ללמוד רוקחות. אבה הגיע לעיר כמו בחורי ישיבות רבים והתחבר לקבוצת צעירים,שאימא נמנה איתה. הם היו סקרנים, בישנים. בעיני מקומיים הם היו זרים, פולשים, יהודים. אבא בקושי דיבר רוסית. הוא עזב בית, אמונת אבותיו ונעשה קומוניסט.רבים מצעירים היהודים בהתלהבות השתתפו בהרס עולם הישן, אכזריים לא פחות, מאלה, ששחטו את יהודים בפראות.ההבדל היה, שגם את יהודים הם לא הפלו לטובה, אבא, כמו רבים אחרים החליט ללמוד. דרכים היו מגובנים, קורסים שפה רוסית, השלמות לימודי בית ספר, מכינות לאוניברסיטה. שטת למוד של ישיבה עזרה לאברכים לשעבר בתפיסה ושינון חומר. כעבור כשנתיים הוא היה סטודנט הנדסה. צעירות נהדרת הייתה להם, לאבא ואימא שלי, הם הסתכלו לעתיד, שבנו, שוויוני וצודק. מחסור נוכחי הוא זמני. אימא תפרה לה שמלות בלי שרוולים משקי קמח. אני רואה אותה חולפת על פני קרנות הרכבת, פרחים עם גבעולים ארוכים בידיה,נראית כמו נערה. היא מחפשת אחייניתה, שהתחתנה רק עתה. היא צוחקת ומחריזה "אני הדודה אחי חשובה קאן" מסביב פנים מכייחות, בטוחות בעולם החדש שלהם.במציעות הרס עולם הישן היה מלווה זוועות. אחוזות מטופחות נשרפו,איכרים עמידים, שלא יכלו לתת לרחוש להישרף בחינם השתתפו בביזה. הם לא ידעו,שבעוד מספר שנים גם אותם יזרקו לרחוב עם זקניהם וטף למות מקרר ורעב. המצב השטנה, אסור היה למחות. מסביבם של ההורים שלי נעצרו מכירים, ידידים. פחד יחלחל לתוך ליבם, למי להאמין? נאמנותם לשלטון היה מוחלט, הרי קומוניסטים אפשרו להם לעזוב עולם מחניק של שטטל ולפרום קנפיים.

 אבל צריך להיזהר,לא להיכנס לדיבורם מעוטרים. חופש הדיבור, חופש מיני הצטמצם פלאים ואנשים חזרו לעולם הישן, לכשריי משפחה, לעזרה הדדית. גם חוקי הלשנה במקרים רבים לא עזרו.אנשים,לא שעפתנים העדיפוחיים שקטים. אימה סיימה לימודיה והתחילה לעבוד.בעל בית מרקחת בו עבדה בזמן מסר רכושו לשלטון ונשאר כמנהל. הוא הרגיש, שיחלקו לו את הדירתו, ונטן חדר לאימה עם רהטים. אנשים "חדשים", שנחשבו קודם לעצלנים, שיכורים נהפכו לשליטים. הם ידעו לצעוק, לעבוד ולנהל לא. הביזה התנדפה, מאיכרים, שהתרגלו לעבוד קשה ולאכול טוב נלקח מזון אחרון. רעב פשט על אוקרינה. היו מקרים אכילת אדם, כרסמו רגלי שולחנות עץ. אנשים ניסו לברוח בזחילה מאזורי, מוקי רעב וצבא ירה בהם. אחותי נולדה לתוך רעב גדול, שהגיע לעיר.אבה עזב לימודים, עבד כסבל בתחנת קמח תוך התנגדות נמרצת של אימא. הוא לא היה מוכן, שאשתו ובתו עלולים לגווע מרעב. כך הוא הפסיד שנת לימודים והרוויח כמה שנים מחייו. הסוויתים סיימו להרוס עולם ישן והתחילו לבנות חדש. אנשים מקצוענים היו חסרים. מהנדסים רוסים, שרכשו ידע מטובי המורים ברחובי רוסיה ואירופה על חשבונם הפרטי נעלמו. שלטון מצא פיתרון: הם עצרו מחזור הקודם של אבא,מהנדסים נשלחו לעבודות כפיה. אבה חזר ללימודיו וסיים כמהנדס כוח וחום. אימה רצתה לטור את הארץ. אפשרויות היו רבות.בכול רחובי מדינות הסוויטות קמו בניות קומוניזם.. מאודסה, שטופת שמש הורי הגיעו לצפון. ליד עיר ארכנגלסק בנו תחנת כוח.כמו ליד כול הבניות אלה הוקם מחנה אסירים, שעבדו. חורף היה אחזר, התפוצצו צינורי עסקה. לבית מרקחת, שעבדו בו אימא נכנסו אסירות להתחמם קצת. הן נעצרו על אי הלשנה על בעליהן,או אביהן. אימה לא הסכימה לספר לי את סיפורן. היא סיפרה על רגליהן, עטופות בסמרטוטים, על ידיהן,שעור נשר מהן…שנה אחד הספיקה לה, והם חזרו לאודסה .אני זוכרת את החדר שלנו.שוכבת אני ורואה את התקרה גבוהה מאוד, הכול לבן ונקי, משני חלונות זורם אוויר חמים, תחושת שלבה  אפפת אותי.  זה היה לפני המלחמה.

. שיירת הספינות הופצצה תדיר. הגנה לא הייתה. קפטן לקח מגפון, וציווה לרדת "כולם למטה, אתם רוצים להיות, חברים, גם אנחנו רוצים להיות." באחד מהפגזות ישבנו בירכתי הספינה. אחותי ואני ישנו. התחילו צרחות "הצילו, הצילו!" אימא חיכתה למים, שיציפו אותנו וביקשה מאלוהים שינה לבנות אד רגע של תביעה. בתוך האולם שקט היה מוחלט. אימה לא הסעירה עיניים מאישה אחת. היא הביעה איתה מזרון, שכבה עליו, ביד אחת החזיקה ראי, ביד שנייה שפתון, ומרחה, ומרחה את השפתיים. מהספינה, שתבעה הצילו רק מספר אנשים. סיפרו שאחת מנשים, שחיינית טובה החזיקה ידה של ילדה שלה, ולא עזבה אותה. כאשר משכו אותה מין המים היה זה ילד זר. הגענו ליבשה והמשכנו מזרחה. רכבות היו מלאות, אנשים נלחמים להיכנס. נסענו בעיקר בקרנות לבהמות. הפצצות התמעטו,התרחקנו מהמלחמה. מדי פעם נכנסו אנשי במדים לקרון והודיעו "חברים, רכבת דרושה לחזית, לצאת" נשפכנו החוצה, לא התווכחנו. החיילים חשובים, לא אנו, שוב מנסים בכול דרך לתפוס רכבת אחרת, המשכנו הלה. כבר סתיו, קר בלילה, ואנחנו ליד פסי רכבת. יום אחד באו כפריים ובדמעות ביקשו עזרה. אין ידיים לאסוף יבול. אימא יחד עם אחרים הסכימה. בכפר התמקמנו בבתים ריקים. כפר בלי גברים. כול עבודות נפלו על נשים. הן עבדו בשדות עד החשיכה. הגיע חורף, חורף שנת 42,קשה במיוחד. קור אז פקד את רוסיה. אימה נשארה חורף הזה בכפר. לילה אחד דפיקות חזקות בדלת "מהר גרמנים ליד הכפר". איש הכפר העמיס אותנו ועוד משפחות על מגררה ודהרנו לתחנת הרכבת. רכבת עמדה שם, נשים התחננו להכניס ילדים לתוך קרון בהמות אנשים הסכימו בסוף, למרות הצפיפות בלתי נסבלת. נשים מאושרות הלכו לקרון הפתוח. הן התכרבלו ביחד, כדי להתחמם,ואחת מהן הבחינה, שקרון ילדים נשאר לאחור. הזעקות, שהקימו, היו כאלה, שנהג הכתר עצר את הרכבת. נשים הלכו מספר קילומטרים אחורה עד הקרון העומד. אנשי הקרון הכניסו גם אותן. קרון חובר לרכבת הבא והן יצאו מהאזור סכנה. בחורב אי אפשר היה להיות ליד פסי הרכבת ואנשים בקשו להיכנס לבתים, אבל מקומיים סירבו ליהודים. אימה אמרה שקראיות אנו, ואישה אחד הסכימה לנו.היא אמרה לאימה, שהיא יודעת ,יהודים אנחנו,אבל למען השכנים … לטשקנט הגענו באביב. אחייניתה של אימא גרה שם,אשת טייס.אימא הלבישה אותנו בבגדים אחרונים, שלא נראו סמרטוטים. שכונת טייסים נקבעה בזיכרוני. צריפים עמדו בשורה, לכול צריף הייתה מרפסת אץ, ליד שבילים היו פרחים. על מרפסות ישבו אנשים ודברו בשקט ביניהם וחייכו.חייכו! לא צעקו, פשוט חייכו.אחיינית הייתה בבית. היא אמרה "למה את כאן? מה קרא?" אימה המומה הסתובבה והלכה. אחייניתה,סוניה לא הייתה בחורה רעה. היא חיה בבועה שלה .היא עוד לא הבינה גודל האסון, שפקד את כולנו. הוא התגלגל במרחק מספר רחובות ממנה ורעב, קינים, סירחון בתוכו. ועולי היא גוננה על עולמה המסודר.היא ידעה, שבקרוב מאוד בעלה ישלח לחזית  ופחדה מרגע זה. היא תשתה את  תאמה המר עם פחד כול פעם,שבעלה טס לקרב, הוריה ואחיותיה צעירות נספו. אחרי המלחמה אימה והיא השלימו.סוניה ז"ל חייתה אישה דואגת לקרובים וידידים. אימא הלכה לשלטונות וקיבלה עבודה בנמנגן, עיר הפרות.בכול בית גדלו עצים,עמוסי פרות. בתים בנויים מחמר עם חצרות פנימיים גדולות.רחובות היו צרים עם עצים גדולים. בצלם היו תעלות מים קרירים, שזרמו לתוך כול בית. כאשר גבר זר קרב לבית, הוא קרא בקול "הופ, הופ" ונשים הסתתרו, וגבר נכנס. אישה הלכה בחוץ, עטופה הידג'ב עם סל על הראשה. המקומיים לא אהבו אותנו. לעיירה שלבה הזו פרצנו, כמו ארבה, בעיקר ילדים. לכלכנו מים בתעלות, כנופיות ילדים התנפלו על נשים. בזזו סלים, קרעו הידג'ב ונעלמו. אחותי הייתה פעילה מאוד, גם אני תרמתי את חלקי.. בית חולים, בו עבודה אימא עבר לחזית. בבית מרקחת עירונית תנעים היו שונים. אותנו תפס רעב.אני זוכרת איך אנו יושבות על שרפרף ביחד, עינינו קבועות במחוגי השעון. מחוגים לא זזים.אני מחקה לאות מאחותי, שאפשר לאכול משהשעירה לנו אימא, ואות לא בא. התחילו מחלות. לא יצאנו מהם. אימה הבינה, שלא נשרוד. כפר, זה הפתרון. נסענו לבאשקיריה. נעשה קר. זוכרת תחנה בעיר סטרליתמאק. עצרנו בבית עם תנור רוסי. תנורים אלה בנויים עם משתך גדול וחמים. היינו קפואות, זזנו בקושי, שמנו  אותנו ,שתי חתלתולות רחוב מורעבות ופרעות על התנור ונתנו לנו מחבת גדולה של תפוח אדמה .מטוגן היטב בשמן דגים. הרגשתי בגן- אדן. אחרי הרבה ימים נפלתי לתוך שינה מאושרת. זו הייתה תחנה אחרונה לפני הכפר, שהינו בו עד סוף המלחמה.                              

קיקבוקס הוא אחד התחומים היותר מעניינים והדבר בא לידי ביטוי בדרישה ההולכת וגוברת למדריכי קיקבוקס בשנים האחרונות. זהו תחום שמשלב פעילות אירובית ואומנות לחימה, כך שמי שלומד תחום זה, תופס שתי ציפורים במכה אחת. התחום פותח לראשונה בשנת 1973, ונחשב לפעילות גופנית, שמטרתה העיקרית הינה חיזוק הבטחון העצמי של המתעמל.

למי מתאים קורס מדריכי קיקבוקס?

אם עברת קורס הדרכה באחד מתחומי הספורט השונים, למשל קורס מדריכי פיטבול או קורס מדריכי ג'אז, אתה עשוי למצוא עניין רב בקורס מדריכי קיקבוקס. הקורס מתאים למורים או למאמנים בתחומים שונים. ישנה גם דרישה של גיל, לרוב 18, וכן תדרשו להציג תעודה המאשרת כי בריאותכם תקינה.

מה תלמדו במסגרת קורס מדריכי קיקבוקס?

מאחר ומדובר בענף ספורט ייחודי, שמהווה שילוב של פעילות ספורטיבית ואומנות לחימה, במסגרת הקורס ילמדו תחומיים מגוונים ומרתקים כאחד. בין התחומים הנלמדים בקורס מדריכי קיקבוקס תוכלו למצוא טכניקות שונות של קיקבוקסינג, התמודדות עם פציעות, אנטומיה, כמו גם קורסים תיאורטיים, כמו ההיסטוריה של הקיקבוקסינג ועוד. הקורס כולל סדנאות רבות, במסגרתן ילמדו התלמידים להשתמש באביזרים שונים, מקצבים שונים של מוזיקה, בניית שיעור ועוד.

פרטים טכניים לגבי קורס מדריכי קיקבוקס

משך הקורס נע בדרך כלל בין 30 ל- 50 שעות לימוד, והוא מתפרש על פני מספר שבועות, עד מספר חודשים, בהתאם לאינטנסיביות שלו. בשל מספר השעות הלא רב יחסית, כך גם עלות הקורס אינה גבוהה כמו קורסים מקיפים אחרים כגון קורס מדריכי ג'אז למשל. יש לבדוק בכל מוסד לימודים לגופו.

אילו אפשרויות עומדות בפני בוגרי קורס קיקבוקס?

כמו גם בתחומי ספורט אחרים, בוגרי קורס קיקבוקס יוכלו לעבוד כמדריכים בחדרי כושר, במתנ"סים בהם מתקיימים חוגי ספורט ועוד. ישנם מוסדות לימוד המציעים עזרה בשילוב בוגרי הקורס בשוק עבודה.

לסיכום, אם אתם בעלי רקע בתחום הקיקבוקסינג, או בעלי תעודת מוסמך לתחום ספורט דומה, ואתם חושבים שתחום הקיקבוקסינג יכול להתאים לכם, אל תהססו ולכו על זה! זהו אחד התחומים המעניינים ביותר מבין ענפי הספורט, ודרכו תוכלו להתפתח באופן אישי ומקצועי כאחד.

רוב האנשים יודעים שכשאתה עובר למדינה אחרת, אתה צריך לצפות לתקופת הסתגלות כלשהי. תקופה שבה הכל בארץ החדשה ייראה לך מוזר, השפה, המנהגים, האוכל, תקופה שבא תרצה לקנות קוטג' במכולת ותגלה בבית שקנית יוגורט רק כי לא הבנת מה כתוב על האריזה, תקופה שבא לא תבין למה אנשים במקום החדש מתנהגים כמו שהם מתנהגים, למה קשה יותר למצוא חברים. תקופה שהיא שונה לכל בנאדם ובכל מעבר, אבל לרוב, יש בה רגעים קשים. תקופת הסתגלות. אני אומרת "רוב האנשים" כי תמיד מפליא אותי מחדש לראות אנשים שעוברים למקום חדש ולא מוכנים בכלל למה שעובר עליהם. האנשים האלה מגיבים בדחייה מוחלטת של כל מה שמסביבם וקביעה ש"אין כמו במקום שהגעתי ממנו". כל מה ששונה ממדינת האם נראה להם טפשי וחסר היגיון לחלוטין. לעיתים הם מסרבים ללמוד את השפה או לאמץ את המבטא, או להצניע הרגלים שהיו מקובלים במקום ממנו הם באו ופחות מקובלים במקום אליו הם הגיעו (נניח: לצעוק למישהו בצד השני של הרחוב "דוד!! כמה זמן לא ראינו אותך! מה אתה חוזר מהסקי, איך השלג איך?"). הם מסרבים to adapt. התופעה הזאת נקראת "שוק תרבותי" ובניגוד לאמונה הרווחת היא נפוצה מאוד, לא רק כשעוברים לסוף העולם (קזחסטן) אלא גם כשעוברים למדינה שכולנו חושבים שאנחנו מכירים (ארה"ב).

רוב האנשים יודעים את זה.

מה שרוב האנשים לא יודעים זה שקיימת תופעה לא פחות נפוצה שנקראית "שוק תרבותי הפוך" (Reverse Culture Shock). לתופעה הזאת יש את אותם סימפטומים כמו לשוק תרבותי, אבל היא מפתיעה את הלוקים בה הרבה יותר. שוק תרבותי קורה לאנשים שחוזרים למדינת האם שלהם, והוא מלווה באותם רגשות שהם הרגישו רק לפני שנייה כשעברו למדינת היעד: "למה זה ככה פה? זה ממש מטומטם" "אוף" "איזה מעצבן" ו"אני רוצה לחזור לשם". אף אחד לא מצפה לזה כשהוא חוזר הביתה, בעיקר כי רוב האנשים חוזרים הביתה כי רצו לחזור, כי מאמינים שבבית הכי טוב.

החודש הייתי בחופשה בארץ, ובניגוד לחופשות הקודמות הפעם הבאתי את פ', וגם הגענו לפרק זמן ארוך יחסית של שבועיים. היה מרתק לראות את הארץ דרך העיניים של מי שרואה אותה בפעם הראשונה, על כל הטוב (החברים המקסימים שלי, מזג האוויר, חומוס) והרע (נהגים מטורפים, חרדים שצועקים עלינו "שאעבס" בירושלים). אבל באיזשהו מקום גם אני ראיתי אותה כמו בפעם הראשונה, כי דברים שרואים מכאן, לא רואים משם. ועכשיו כאן זה שם.

בכלל היה מעניין להגיע לארץ עכשיו, כי יש איזה טרנד לאחרונה להסתכל מה קורה בשוודיה ובמדינות הסקנדינביות, ששיאו היה במוסף השנתי של דה מארקר בו נשלחו ארבעה מכתביהם לסקנדינביה לבדוק מה ישראל יכולה ללמוד מהמודל הכלכלי שלהן. אז אמנם נחמד שאחרי עשורים שבהם המקום היחיד בחוץ שהיה שווה להסתכל עליו, ללמוד ממנו, ואף לחקות אותו היה ארה"ב, סוף סוף מישהו הפנים שאולי כדאי גם ללמוד ממדינות בעלות מודל שונה לחלוטין, הפוך למעשה (ומצליח יותר, אבל לא שמעתם את זה ממני). כל זה סבבה, אבל הפתיעה אותי באמת, כמות האנשים שפגשתי בארץ שסיפרו לי שהם מיואשים מהמצב, שנמאס להם, שאין לי מה למהר לחזור. לעומד מבחוץ הלשעבר מפנים, מוזר לשמוע את זה.

פ' ממש נהנה בביקור וגם אני. ולא הייתי צריכה את הביקור כדי להיזכר כמה ישראל מדהימה. לא תשמעו ממני "אין כמו בארץ" בדיוק כמו שלא אגיד "אין כמו בשוודיה". כמו שאמרתי כבר בעבר, בעיני אין כזה דבר "טוב" או "רע" כשמדובר על תרבויות או על מקומות לחיות בהם. לכל מקום יש גם את החרא שלו, גם לסקנדינביה (חורף שנמשך חצי שנה עם שבע שעות אור ביום אניוואן?) אז לכבוד הביקור בארץ ארשום חמישה דברים שאני מתגעגעת אליהם, וחמישה דברים שלא. נתחיל עם הלא כדי לסיים בטעם טוב.

חמישה דברים שאני לא מתגעגעת אליהם בארץ:

1. אי אפשר לנהוג כאן. אי אפשר. אף אחד לא מאותת, חותכים אותך חמישה נתיבים משמאל, נצמדים אליך בכביש מהיר, לא נותנים לך לעבור נתיב, לא שומרים מרחק בפקקים. והפקקים, הו הפקקים. אל תתחילו איתי אפילו. והחניה! גרררררררררררררר.. כל פעם שאני נכנסת לאוטו בארץ אני יוצאת עצבנית.

2. מוכרות בגדים. אני רק נכנסת לחנות בגדים ישר "אפשר לעזור לך!!!" (צועקת) "לא תודה, אני רק מסתכלת" "את בטוחה?? יש לנו מבצעים חבל על הזמן עכשיו, זה סוף עונה!!!" (תפסיקי לצעוק עליי) "אחלה, תודה. אני רק מסתכלת" (כעבור 10 שניות) "אפשר להראות לך חצאית??!!!" (אני מתחילה לאבד סבלנות) "לא תודה" (לוקחת משהו ונכנסת למדוד, איך שאני יוצאת מהתא להסתכל במראה) "וואו, זה נראה עלייך מ-ה-מ-ם!!!!!!" (מישהו שאל אותך???? אי אפשר כבר לקנות בגדים בשקט??? יוצאת בעצבים).

3. הרעש. באמא שלכם, הארץ הזאת זה מפגע רעש אחד גדול. פלאפונים, צעקות ברחוב, צופרים של מכוניות. די.

חמישה דברים שאני מתגעגעת אליהם בארץ:

1. מזג האוויר. אין כמו מזג האוויר בארץ! כלומר, בין החודשים אוקטובר עד יוני, בהם אפשר להתקיים קיום אנושי גם בלי מזגן. אין כמו טיול על החוף ביום שמש חורפי. יום שמש חורפי! שמש! 20 מעלות! איזה אושר.

2. עיתון הארץ. איזו עיתונות, ממש תענוג. אמנם אני קוראת קבועה באינטרנט אבל זה לא אותו דבר כמו לפתוח הארץ כל בוקר ולדעת שגם היום לא תצליח לסיים את כל העיתון כי הדבר הזה זה כמו ספר קטן רק בלי תמונות.

3. החום של האנשים. הפמיליאריות. העובדה שמישהו יכול לטפוח לך על הגב ולהגיד "אחי" גם אם הרגע נפגשתם.

4. האוכל. אין כמו האוכל בישראל. איפה עוד יש לכם מטבח שהוא עצמו שילוב של מאכלים מהמטבח הפולני, הונגרי, תוניסאי, עירקי, מרוקאי, מצרי, לבנוני. איפה עוד תמצאו כזה חומוס טוב. רמז: לא באירופה.

5. העובדה שכולנו שונים. ישראל זה כור היתוך אבל על אמת. ויש לנו מלא בעיות בגלל זה. אבל מה, אפילו ללכת ברחוב זו חוויה מעניינת, לראות איך כל הישראלים שונים זה מזה, אפילו חזותית. בשוודיה כולם נראים אותו דבר. הם נראים טוב, אבל עדיין, אותו דבר. וואלה אחי, מצ'עמם.

באמת שהתכוונתי לרשום חמישה דברים מכל אחד אבל יצא רק שלושה דברים שאני לא מתגעגעת אליהם וחמישה שכן. לא יכולתי לחשוב על עוד דברים שאני לא מתגעגעת אליהם (אוקיי, שחיתות, מצ'ואיזם, המצב הבטחוני, הכפייה הדתית וכו' גם, אבל למה לבאס). הקיצר, ישראל זה מקום מגניב מאוד. אין לנו במה להתבייש, גם לא מול סקנדינביה.

ישנם תחומים רבים שבהם חשוב מאוד לשים דגש רב על התוכן ועל מה שנכתב שם. אני יודעת שהכותרת קצת מפוצצת "תוכן איכותי מציל חיים, אך אכן זה כך, כאשר אנו מדברים על תחומים מסויימים, תוכן איכותי יכול לעשות את ההבדל… כך לדוגמא, כאשר אנו מדברים על תחום הסיעוד / טיפול באנשים (אפילו טיפול פסיכולוגי אגב), אזי אנחנו צריכים לשים דגש רב על בחירה נכונה של אותו המטפל / אחות / פסיכולוג. והנה פוסט יפייפה לדעתי, המדבר על הבחירה הלא פשוט של אחות פרטית לך / ליקר לך:

- באדיבות בלוג סיעוד, שם הפוסט: "מהי אחות פרטית טובה?"

חשוב, הרי כל אחת יכולה (עם הנתונים המתאימים) להתחיל ללמוד בתחום האחיות הפרטיות, זה נורא פשוט. הבעיה היא- איך אנחנו בעצם בוחרים את האחות הפרטית הטובה ביותר לנו? מה כדאי לשאול לפני שמחליטים- אוקיי, האחות הפרטית הזו היא מתאימה לי / ליקר לי? בפוסט זה, אני רוצה להרחיב בנושא זה בדיוק"

בפוסט הזה אתם יכולים למצוא הרבה מאוד מידע בנושא בחירת האחות הפרטית המתאימה לכם, באופן כללי, אני מאוד אוהבת את הבלוג הסיעודי הזה, בלוג ברמה גבוהה מאוד וכולו למטרת הכלל!

תחום הפילאטיס הוא תחום מעניין ביותר. ניתן לומר שהוא דומה במידת מה לתחום היוגה והתאי-צ'י, שכן הוא מבוסס על שיטת אימון הכרוכה במינימום מאמץ, תוך שאיפה למקסימום תוצאות. למעשה מדובר בשיטת אימון בעלת מספר מטרות, ביניהן שריפת קלוריות, הרזייה, והקלה של כאבים, זאת תוך שימוש נכון ומושכל בשרירים. אמנם מדובר בסוג של אימון 'ספורט', אך למעשה הפילאטיס מלמד אנשים אורח חיים נכון ובריא.

מהו קורס מדריכי פילאטיס?

תחום הפילאטיס הוא תחום נרחב ביותר. במסגרת הקורס, נלמדים מספר נושאים. לרוב, החלק העיקרי של הקורס הוא הכרות עם המכשירים השונים בהם משתמשים לצורך הוראת הפילאטיס, והכרות עם טכניקות שונות בהן ניתן להשתמש, על מנת לעבוד על אותם מכשירים.

קורסי הפילאטיס כוללים לרוב קורסים כלליים, שמסמיכים להדרכת תחום הפילאטיס, וקורסים ייעודיים, שמסמיכים להדרכת פילאטיס ספיצפי, כגון פילאטיס מזרון, או פילאטיס מכשירים.

מאחר והפילאטיס מושך פעמים רבות אנשים שסובלים מפגיעות או פציעות שונות, נשים בהריון, אנשים שסובלים מתופעות כגון אוסטיאופורוזיס, או פריצת דיסק, הקורסים עוסקים במידה רבה בטיפול במתאמנים אלה. רבים מהם לומדים קורסי הדרכת פילאטיס מזרן כמו קורסים דומים, כגון קורס מדריכי קיקבוקס, או קורס מדריכי אירובי, שאמנם הם שונים במהותם, אך עם זאת, בעלי קווי דימיון רבים, ילמדו תחומים כגון: אנטומיה, תורת התנועה, טיפול בפגיעות ועוד. ישנם תחומים ייחודיים לתחום מדריכי הפילאטיס, שלא ילמדו בקורסים אחרים, כגון דיקציה, טיפול באביזרים, ועוד.

מהן דרישות הקדם לקורס מדריכי פילאטיס?

במידה ותרצו להרשם לקורס מדריכי פילאטיס כללי, תדרשו לעמוד במספר תנאים: תואר אקדמי בתחום החינוך הגופני יהווה יתרון משמעותי, כך גם הצגת תעודת מאמן או מדריך מוסמך בתחום ספורט כלשהו. לרוב תתבקשו לעבור גם ראיון אישי, בו תבדק התאמתכם לקורס.

מדריכי פילאטיס מוסמכים, יוכלו ללמוד תחומים ייעודיים כגון פילאטיס מזרון, פילאטיס מכשירים, פילאטיס רצפה, פילאטיס פרטי ועוד.

לסיכום, מדובר בתחום חדשני יחסית, ועם זאת, מאד מבוקש ומצליח. קורס מדריכי פילאטיס הינו קורס מהנה ומאתגר, שיפתח בפניכם אפשרויות רבות. לרוב הוא כולל מספר נמוך של משתתפים, כך שמובטח יחס אישי לכל משתתף.
למידע נוסף בנושאי לימודי הדרכת הכושר:
www.hagymnasia.co.il

אוקיי, אחרי הרבה מאוד זמן שלא כתבתי כלום בבלוג שלנו, אני מחזירה עטרה ליושנה, ושוב פעם- אני רוצה לדבר על סוגים שונים של תכנים. הפעם, אני רוצה לדבר על תוכן טוב הכתוב כטיפים. אם מישהו מחפש לדוגמא תיקון אייפון, יש סיכוי שהוא רוצה לתקן אייפון בעצמו, על כן, כדאי גם לכתוב מאמר בצורת טיפים לתיקון אייפון- וגולשים רבים ימצאו את התוכן כרלוונטי ועוזר. הנה דוגמא לתוכן שנתקלתי בו באינטרנט (ציתות מתוך המאמר המקורי):

אייפון הוא אחד ממכשירי הסלולר הרגישים ביותר שקיימים בשוק. אתם ודאי זוכרים את מכשירי הסלולר הראשונים, אשר דבר לא יכל להם- נפילות, מים וכו', מכשירים אלה גילו עמידות מופלאה בכל מצב נתון. לא כך הוא הדבר כיום. המכשירים הסלולרים רגישים ביותר, ובראש הרשימה- האייפון. אז איך נשמור על האייפון היקר שלנו, תרתי משמע, מכל משמר? להלן מספר טיפים:

• ביום רכישת האייפון, רכשו כיסוי מתאים, אשר יגן על המכשיר משני צדדיו. השוק מוצף בגאדג'טים שונים ובמיני קייסים וכיסויים, אשר ישמרו על המכשיר שלכם במקרים של נפילות ושריטות. בין האביזרים השונים, תוכלו גם למצוא אביזרים דקורטיביים, כך שתוכלו לבחור את הצבע ואת הדוגמא האהובה עליכם.
• בין אם רכשתם כיסוי מכל סוג שהוא עבור האייפון שלכם, הקפידו להניח אותו כאשר המסך כלפי מטה, כך תוכלו למנוע ממכשיר האייפון הרגיש חיכוך עם פריטים שעשויים לשרוט אותו ולהסב לו נזק בלתי הפיך שיגרום לכם להוצאות מיותרות עבור תיקון מסך אייפון.
• השתדלו לא להניח את האייפון בכיס המכנס- זהו מתכון לצרות! בעת ישיבה מופעל לחץ רב מדי על המכשיר, והוא עלול להישבר. במקרה כזה, תמצאו עצמכם מחפשים אחר מעבדת תיקון אייפון קרובה, וקרוב לודאי שתאלצו להוציא על כך סכום נכבד."

המאמר המקורי נמצא כאן תחת הכותרת- טיפים לשמירה על האייפון שלכם

מומלץ בחום- גם המאמר, וגם הרעיון שמאחוריו

התגעגעתם אל אבי? אז ככה, אני כבר ארבע חודש בכלא, והיום פעם ראשונה יש לי הזדמנות לכתוב, כי עשו לנו קורס מחשבים אז על הדרך אני מעדכן קצת את הבלוג שלי.

כן… תפסו אותי על חם, בדיוק פרצתי לאיזה בית בהרצליה פיתוח, האמת עשו לי חיים מה זה קלים, בלי מערכת אזעקה בלי כלום, נכנסתי בסבבה, אפילו פתחתי את המקרר שתיתי קצת קולה ואכלתי קצת קוויאר, למה לא? חיים רק פעם אחת. בקיצור, אני בסבבה שלי מסתובב בבית, פתאום אני קולט את הכלב שלהם בסלון, ואז הכלב קלט אותי והתחיל לנבוח עלי… זרקתי לו מהקוויאר, אבל כנראה שכלבים לא אוהבים קוויאר, כי הוא המשיך לנבוח עלי, אז התחלתי לברוח ואז פתאום הגיעה משטרה ותפסה אותי וזהו… אני עכשיו ארבע חודש בכלא…

האמת? לא רע לי בכלל בכלא. אני מרגיש פתאום שאני בן אדם קצת יותר טוב. יש פה כל מיני קורסים כאלה לאסירים, אז אני עושה קצת מחשבים, קצת תפירה, ככה בשביל הנשמה. הכרתי פה גם איזה רב, הוא אומר שהיה פעם שר בממשלה אז מפאת צניעותו אני לא כותב תשם שלו. בקיצר, הרב לימד אותי הרבה דברים ואני… איך אומרים… מתחזק… שם כיפה, מניח תפילין, נהייתי בן אדם, מכובד כזה.

אני לא אומר שאני בנתק מהחיים הקודמים שלי, כל פעם שאני רואה בכלא מצלמות במעגל סגור אני נדלק ונזכר איך הייתי פורץ לבתים האלה של העשירים שגם אם היה בהם מצלמות, אפילו מצלמות נסתרות, או איזשהי בקרת כניסה, הייתי מגלה ושובר אותן… אבל אז אני חושב על המשפטים שכבודו הרב אמר לי- 'ישרים דרכי אלוקים, צדיקים ילכו בהן ופושעים יכשלו בן' וגם 'צדיק כתמר יפרח'… נראה לי שהוא יודע על מה הוא מדבר.

נראה לי שהחיים בכלא עשו לי רק טוב, אמן ואמן שאני אצא מפה בן אדם מכובד, אולי אמצא לי אשה טובה, צנועה, אעשה איזה חתונה ואביא כמה ילדים, אני רוצה איזה שמונה ילדים, לגדול בעזרת השם אני אקרא עזריאל.

אחד הלהיטים האחרונים בחדרי הכושר השונים הוא כדור הפיטבול. אולי חלקכם חושבים שמדובר באביזר זניח, ולא כל כך ברור לכם על מה כל המהומה, אבל הפיטבול הוא לא הדבר הבא, הפיטבול הוא הדבר, ואם אתם חושבים על קריירה של מדריך פיטבול, כנראה שאתם יודעים מה אתם עושים.

אז מהו בעצם פיטבול?

הפיטבול הינו כדור שהומצא לראשונה בשנת 1963. בתחילה, היה זה כדור לכל דבר, אך מהר מאוד הורמה הכפפה והפוטנציאל של הפיטבול נתגלה. הראשונה להשתמש בו כאביזר המשמש לעשיית כושר, היתה פיזיותרפיסטית שהשתמשה בכדור לעבודה עם פעוטות, ומהר מאד הפך הפיטבול לאביזר ששימש קליניקות שונות, ובהמשך, גם חדרי כושר, חדרי סטודיו ועוד, אלה החלו להשתמש בו לאימונים מקצועיים גרידא.

מדוע כדאי להיות מדריך פיטבול?

כיום כל חדר כושר, או מוסד בו מתנהלים אימוני ספורט, מחזיקים בסוגים שונים של פיטבול, ולרוב ניתן למצוא קורסים ייעודיים, בהם ניתן ללמוד טכניקות אימון ותרגילים שונים על הפיטבול. ניתן אם כן להבין שהדרכת פיטבול הינה אחד התחומים היותר פופולאריים בשנים האחרונות.

מה כולל קורס מדריכי פיטבול?

במסגרת קורס מדריכי פיטבול, תרכשו ידע רב בתחומים נרחבים. ראשית, תלמדו אודות הפיטבול, על יתרונותיו כאביזר ספורט, על עקרונות העבודה עמו ועל הטכניקות השונות. חשוב לדעת, שהקורס, כמו קורסים למדריכי כושר, או קורס המלמד מדריכי אירובי, הוא קורס אינטרדיסציפלינרי, כלומר קורס שכולל גישות שונות מתחומים שונים. במסגרת הקורס תלמדו גם טכניקות של לימודי כושר ואירובי, כמו גם פיזיולוגיה, אנטומיה ועוד. הקורס הוא אינטנסיבי לרוב, וכולל שעות לימוד לא מעטות, אך הוא ידוע כקורס מרתק ומאתגר.

לסיכום, אם ברצונכם ללמוד את אחד התחומים היותר מבוקשים בתחום הדרכת הספורט, תחום טרנדי, שצבר רפרטואר רב בקרב קהל חובבי הספורט, קורס מדריכי פיטבול עשוי להיות הדבר בשבילכם. עלות הקורס אינה גבוהה ביחס לקורסי הדרכה אחרים, כגון קורס מדריכי כושר, או קורס מדריכי אירובי, אך התמורה תהיה מספקת לבטח. תוכלו להשתלב כמאמנים וכמדריכים בחדרי כושר, או להיות עצמאיים בתחום הפופולרי הזה, שלרוב מספק גם הכנסה לא רעה בכלל.